סבא משה נולד בשנת 1926 בתאריך 18.7. מקור שם המשפחה קונשטט הוא שם של עיר בגרמניה המזרחית באזור שלזיה. הוא נולד בלודג' שבפולין. כאשר היה תינוק עברה משפחתו לצרפת, ושם גדל. ועכשיו הוא גר ברמת השרון בישראל. הסיבות שבה סבא גר בישראל הם מלחמת העולם השניה. הוא הגיע לישראל באוניה. לסבא יש אחות ושמה אלן וסבא גדול ממנה בשש שנים. סבא הוא הבכור במשפחה. הבית שבו גדל היה בית פרטי עם שלוש קומות, בבית משפחתו ניהלה חנות להלבשה בקומה הראשונה. בבית היו חיים מצוינים. 
משפחתו של סבא היתה המשפחה היהודית היחידה בעיר. סבא למד בבית ספר ממלכתי יסודי, ואחר כך בתיכון. בימי חופשה נהגה ליסוע המשפחה לים, והם שכרו דירה ליד הים והם בילו שם.
בשבת אמא של סבא היתה מבשלת. השירים האהובים על סבא היו שירי צופים, ושירים של הזמרים הפופולארים. המאכל האהוב על סבא בילדותו היה סטיק עם צ'יפס. סבא השתייך לתנועת הצופים מגיל 12 עד גיל 20. הוא היה ראש הצופים של האזור. בצופים הם נהגו לערוך משחקים, לצאת לטיולים ותרגילי ניווט ביערות. כשהיה מדריך בצופים הוא נשלח להרי האלפים להדריך קבוצה של בני נוער עברינים לעזור לבנית כפר שנהרס במלחמה על ידי הגרמנים. סבא פגש את סבתא אצל חברים במסיבה. הם התחתנו ב11 ביוני 1957. החתונה נערכה בבית הכנסת ברחוב בן יהודה בתל אביב. בילדותו דיבר סבא בשפה הצרפתית. כשבא לארץ למד עברית באולפן ואחר כך בשיעורי ערב. בשבת נהגה המשפחה לנסוע לטיול. במשפחתם נהגה המשפחה לשמור מסורת באופן חלקי. לפי דעת סבא המילים "שלום" "יום טוב" "ברוך השם" "תודה" מקשרות בין היהודים בעולם. 
לסבא היו הרבה קשרים עם אנשים לא יהודים. סבא שמר את הקשרים איתם על ידי מכתבים, ביקורים, שיחות טלפון. לסבא יש קצת געגועים למקום בו גדל. בארץ סבא השלים לימודי הנדסה, ועבד בפרויקטים בבניה בשביל הסוכנות היהודית. לסבא ולסבתא נולדו שני בנים ושמם דני ואלוני, ודני הוא הבכור שגדול מאלוני בחמש שנים. סבא דובר צרפתית, עברית, אנגלית, איטלקית. תחביביו של סבא הם : קריאה, ציור, פילוסופיה וספרות, צילום. סבא וסבתא אוהבים ללכת כל שבוע לקולנוע, והם אוהבים מאוד תיאטרון.
באמצע מלחמת העולם השניה, בערך בספטמבר 1942, בגלל סכנת הגרמנים שחיפשו יהודים לשלוח למחנות המוות, נשלח סבא לפנימיה עם נירות מזויפים, של גוי, בעיר במרכז צרפת. כמה חודשים לאחר מכן בערך בפסח 1943, קיבל סבא הודעה מהוריו להצטרף אליהם לעיר ניס, שהיא קרובה לגבול עם איטליה, שהיתה אז בשלטון הצבא האיטלקי. נודע להם שהצבא האיטלקי שומר על היהודים מפני הגרמנים.
משפחתו נישלחו על ידי הצבא האיטלקי לכפר קטן צרפתי בגבול איטליה בגובה של 1000 מטר. ב8 באוקטובר, שנת 1943 הצבא האיטלקי חתם על הפסקת אש עם הכוחות הברית. הצבא הגרמני פלש לתוך איטליה, ולשטחים מוחזקים על ידי הצבא האיטלקי. כל היהודים-בערך 1200 שהיו בכפר הצרפתי ברחו מיד לכיוון הגבול האיטלקי דרך גבהות האלפים. הם טיפסו דרך שביל צר מאוד, עד שעברו את הגבול בגובה 2400 מטר, שלושה ימים ולילות ללא אוכל וללא מים. כשראו לפניהם את הכפר האיטלקי הראשון, אבא של סבא החליט לא לרדת עם יתר המשפחות היהודיות, אלא להשאר למעלה. היהודים שהצטופפו בכפר נלקחו על ידי הצבא הגרמני ונישלחו לאושוויץ, מעטים חזרו בחים. משפחתו מצאה פרטיזנים איטלקים והצטרפה אליהם לכל החורף. 
הם גרו בצריף שהיה בו המון שלג כל החורף, והיה קשה מאוד לצאת מהבית כי כל הדלת היתה מכוסה בשלג. בתום החורף, ירדו מהכפר שבאלפים, והגיעו לתחנת רכבת ונסעו עד רומא, עיר הבירה של איטליה. הם הסתתרו שם עם נירות מזויפים עד לשחרור רומא על ידי הצבא האמריקאי, ב4 ביוני 1944. ברומא, עד השחרור אמא של סבא ואחותו היו מוסתרות במנזר, ואבא שלו והוא היו מוסתרים לחוד אצל אנשים פרטים, ובכנסיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה